מכתבים מסן ז'רמן

תומס וקלרה חולפים על פני בית קפה ציורי באחת הסמטאות ברובע סן ז'רמן. שני בחורים צעירים יושבים יחדיו בשולחן קטן על המדרכה ונדמה לקלרה שהם מתלחששים כשהיא חולפת מצידו השני של הרחוב.
תומס מתרשם בקול מבית הקפה הקטן, כפרי וחמים ביחס לבניינים המפוארים. קלרה תוהה בינה לבין עצמה אם תומס מבחין בגברים שמביטים בה.

כשמלצרים פונים אל קלרה והיא מחייכת בנימוס, תומס נאלץ להתערב ולהזמין במקומה. בתום הסבר קצר מצידו, הם מחווים בידיהם בהתלהבות ושולחים בו מבטים מלאי משמעות, מתפעלים באזניו מיופיה של קלרה. היא אמנם לא דוברת את שפתם אך מבינה היטב את אופי הדברים. תומס יושב שם, מחייך גם כן בנימוס, אך לעולם לא מפגין התעניינות רבה.

טיפות גשם קלילות הופכות למטר זועף בסמטה הקטנה בסן ז'רמן. השניים מצטופפים תחת גגון יחיד קטן, אופייני לעיר, ושם קלרה מבחינה ברצועה קרועה באחת מנעליה. שמלתה הופכת שקופה תחת הגשם שעה שתומס מושך בכתפיו וקובע "אין חנויות נעליים באזור."

קלרה צוחקת, אבל היתה יכולה לבכות באותה הקלות.

"הורידי אותן", הוא מציע, "לכי יחפה עד שנחזור למלון." היא נרתעת בתחילה, חוששת ומפוכחת. תומס חש מבודח ומציע "נסביר לכולם שאת תיירת בחופשה." קלרה מתרצה, מורידה את נעליה ויוצאת אל הכביש הרטוב. היא חשה טיפשית וקלילה. הרחוב נקי, המרצפות והאספלט רכים תחת רגליה החיוורות.

בדירה הריקה, קלרה מציעה לבדר את עצמה עם טיול קצר למרכז המסחרי הקרוב.
תומס, שנאלץ להמשיך ולהמתין למשלוחים שלא יגיעו, נעתר. הוא פותח את דלת הכניסה הכבדה ומהרהר בקול "עכשיו נוצרה דילמה חדשה בעלילה".
קלרה מדלגת אל המסדרון, מסתובבת ומביטה בו מחזיק בדלת הפתוחה. "את עלולה לא לחזור", הוא מחייך בצניעות אבל רצינות עצובה ניכרת בקולו.

מכתבי אהבה לתומס

כשהיא מנסחת את מכתביה לתומס, קלרה נעה על הציר בין זהירות מירבית לחופשיות מוחלטת.
קשה לשבות גברים כמו תומס, גברים עייפים שכבר ראו הכל. היא יודעת שהכלי הכי קל הוא מין, מין ומסתורין. דיבורים משעממים אותם, אבחנות משעממות אותם.

פעם, לפני שיצאו לטייל ברו דה פרם לעת ערב, שאלה לדעתו של תומס משלא הצליחה לבחור מבין שמלותיה. תומס, שרוי על המיטה בבגדים חדשים שהדגישו את גילו, חייך אליה ואמר "נשים תמיד רוצות להיראות יפות. גברים רק רוצים שנשים יראו סקסיות, זנותיות. לגברים באמת לא אכפת מבגדים."
קלרה הביטה בו משתוממת, מעט מופתעת לקבל פסיקה כזו בעקבות שאלה תמימה. "אולי את לא רוצה לשמוע את האמת–" החל תומס, מצחקק בהתנצלות סמויה, אבל קלרה קטעה אותו וחייכה בדייקנות "אני מסתדרת היטב עם האמת".

במכתביה, קלרה משתמשת במילים כמו "תשומת לב" ו"מין" כדי לתאר אהבה. תומס משתמש במילה "אהבה" בתיאור תשומת לב ומין.

מתחת לגיל מסוים ומעל לגיל אחר, גברים משתמשים במילה "אהבה" לתיאור צרכיהם הבסיסיים. זו מילה פתיינית, שנועדה לאזניהן של נשים. בשלב מסוים, בדרך כלל באמצע שנותיהם, אולי הם באמת רוצים אהבה, אבל אין לדעת. יתכן שאינם אוהבים לעולם.

22

"פתח אותן עכשיו" מצווה קלרה, עומדת בפתח דלת הזכוכית.
תומס שוכב על המיטה בבגדיו. פניו אליה, עיניו עצומות ובין ידיו שאריות עיתון.

נכון, תומס ידע נשים רבות לפניה. היה לו יתרון של כמה שנים על קלרה, בכל זאת, אך דבר לא הכין אותו לתמונה שרקחה עבורו: היא עמדה שם, גבוהה ודקיקה, בשמלת תחרה ורודה ושקופה, מחייכת אליו בסקרנות.
מספר שבועות לפני-כן הודה בפניה על הנאתו התמימה: סקירה של האופנות האחרונות בתחום המלבושים הפרובוקטיביים לנשים – מנהג גווע של גבר מזדקן.

תומס המום, מוכה אלם, נייר העיתון רועד פתאום בין ידיו. הוא נרגש. קלרה מסופקת, יודעת שלא תשכח עוד את מבטו.

היא מתקרבת בצעד קליל, מתיישבת עליו. תומס לא מבזבז זמן ופונה מיד לחלץ את הקרס הקטן בשמלתה השקופה. הכתפיות הדקות צונחות במורד כתפיה, חושפות את שדיה הקטנים. תומס מתנשף בכבדות, מלטף אותה בהתרגשות רבה, כילד שחושף מתנה. הם קרובים מתמיד, נושמים זה את זו, נאנחים שעה שקלרה נעה מעל תומס, מגיבה לרעדים הקלים בגופו.

שניהם מוקסמים. מעולם עוד לא חוו האחד את השניה כך. קלרה נושקת לכתפו החלקה של תומס כשהוא גונח מעליה, חודר אליה, והיא קוראת לו לא להפסיק, נכבשת תחת גופו.

בסיום, תומס נמלא תום ופליאה נוכח העונג החדש. הוא מנסה להסביר, בשפה אחרת, ומוצא עצמו מופתע בפעם השניה באותו הערב: "אני רעב", הוא קובע, מבטו מבולבל נוכח התחושה הזרה. "כן, אני חושב שאני רעב." קלרה שמחה. תומס מגשש אחר בגדיו, מצייר בראשו מפה של מסעדות הדגים הקרובות ברובע. רעב הוא זהב.

On the 12th Floor

קלרה מסיטה את שערותיה מעיניה, נזהרת לא להשתמש בידיה שמדיפות ריח עז של חומץ לבן.
תומס נכנס אל המטבח, מוצא את מקומו מעברה השני של דלת המקרר הפתוחה. הוא בוחן את מאמציה של קלרה ותוהה "למה אומרים שצריך לנקות מקרר חדש עם חומץ?"

קלרה חדלה לרגע מניגוב מדפיו של המקרר ועונה בנועם: "חומץ מחטא, אבל הוא לא רעיל כמו אקונומיקה. אפשר להשתמש בו לניקוי אקווריומים, למשל."

"אה", תומס ממשיך בהרהוריו הקטנים ומבטו הופך בטוח, "זו כנראה הסיבה שרופא השיניים שלי אמר לי לנקות את התותבות בחומץ".

קלרה מהנהנת במבט מאשר, משועמם כמעט. היא פונה להמשיך במטלתה. בעודה מרטיבה חלקים נוספים של המטלית בחומץ, היא תוהה איך מעולם לא הבחינה באי אלו שיניים תותבות. מעולם לא דימתה עצמה לבחורה שתמצא עם גבר בעל שיניים תותבות. היתה בכך פליאה.
בעצם, היה זה צפוי נוכח מספר הסיגריות שתומס עישן, גם בשנתו. היה מתעורר בשתיים לפנות בוקר ושוב בארבע, ומעשן כמו מתוך שינה: שקט ושלו כמו תינוק, רק ריח העשן מסגיר את הפעולות האוטומטיות.

Choisy II

תומס וקלרה יושבים על הרצפה, ממתינים למכונת כביסה שלא תגיע.

"אני אכתוב הצגה", מהרהר תומס, "אקרא לה Les Clients. יהיו בה רק שני שחקנים: זוג נשוי שממתין להגעת משלוח של מיטה."

קלרה מצחקקת, משועממת. "אפשר לעשות סקס בינתיים", היא מכריזה, לא משוכנעת שהיא מוכנה לפגוש ברצפה הקרה.

"אני מקווה שמכונת הכביסה תגיע בקרוב", תומס מהרהר בשנית. "אם אהיה יותר מלוכלך, אאבד את העבודה שלי והחברה שלי תעזוב אותי".

שניהם צוחקים בקול. רגעים שאי אפשר לכבס.