Fallout

למ' יש קרני לייזר בעיניים. כשאנחנו עולים במדרגות אל המשרד עיניו מיירטות גננים, שליחים ומובילים שמנסים להגניב מבט במעלה החצאית שלי. עיניו מיירטות אנשי היי-טק משועממים בחדר האוכל, כשהם מנגבים חומוס עם שאריות הבגדים שלי. עיניו מיירטות נהגים סקרנים במכוניות שעוצרות לידנו ברמזור. עיניו מיירטות את הזוגות המתהלכים יחד ברחוב, מאוהבים, מתורגלים במבטים חומקים. עיניו מיירטות את האבות היושבים בגני השעשועים, פוקחים עין אחת על נדנדות, ומתנדנדים.
כשפקיד בדואר שאל למי נתתי את המפתח ללב, עניתי "לגבר שאת תעודת הזהות שלו אתה מחזיק." עיניו של מ' יירטו אותו מתמונת הפספורט.

באופן אירוני, התפקיד שגברים מלבישים עליי ושמרדד אותי לכדי חיית מחמד נאה, גורם לי לרדד גברים אחרים לכדי מגינים אנושיים. לעתים אני תוהה אם הצורך שלי באהבה חזק מהצורך שלי בהגנה, ומי יסכים לשמש לי בריון משוטט אם חלילה יקרה למ' משהו. אני מסלקת את המחשבה מראשי, משוכנעת שאיש לא יהיה מוכן ליירט מבטים מעיניו אם לא יטיל מטענו בתוכי בתמורה.

כשאני יוצאת לעולם מחוסרת הגנה, ותמיד בהיעדר ברירה אחרת, אני נתקלת בעגלות קניות שחוסמות את המעבר ברגע האחרון או בשריקות רמות מצידו המרוחק של הרחוב. פעולות וחפצים שגברים מתחבאים מאחוריהם, להגנה בשעת מתקפה. 'נוהל שכן' של אגומניאקים. אני מגבירה צעדיי כדי לחמוק מהנשורת אבל היא מדביקה את הקצב שלי. אני אומרת לעצמי שזו הפעם האחרונה, שאני יכולה לקבוע תור לרופא כשמ' פנוי, או לוותר על קניית שמנת מתוקה, או לשלם את הארנונה כשהוא אוסף חבילה מהאשנב.

אולי אט אט נהפוך לאדם אחד, מהודק, שלא שורקים אחריו או קוראים "הייתי מלקק לך בכוס". אני ארכוש את הצורה הגברית שלו, השחורה, ההליכה הבטוחה, העוצמה השקטה, הכוח הפיזי והחוסן המנטאלי, ריסון מודע וזהיר. הידיים שלי יהיו נשק קר, ולא רק כלי פורקן.

עד אז, הנשורת מייננת ומ' מיירט.
יופי פותח דלתות לעולם עוין.

 מימס

מימס

פוסט הטיפוח הגדול

ברוכות הבאות לפוסט הטיפוח שלי, בו אשתדל לענות על כל השאלות שהצבתן לי בפייסבוק, וגם אנדב יותר מידע משראוי. רגע לפני שנתחיל, אספר לכן שצילמתי את כל התמונות שמופיעות בפוסט הזה והדרך היחידה ליהנות מצילום משטחים מבריקים היתה בהכנת תפאורות קטנות.
קריאה מהנה!

אידיאולוגיות
אני מאמינה שיש מקום לאידיאולוגיות בתוך עולם הטיפוח בין אם מדובר בהימנעות ממוצרים מן החי, מוצרים שנוסו על בעלי חיים, מוצרים שיוצרו בתנאי עבדות וניצול, רצון לממן יוזמות קטנות, רצון לתמוך ביצרנים המעסיקים בעלי מוגבלויות, החרמת מותגים שמשפילים נשים ועוד ועוד.
אין שום סיבה לקחת חלק במשהו שלא מאמינים בו, שלא גורם להרגשה טובה או שלא מסוגלים לתמוך בו, גם אם קיים קונצנזוס לגביו.

כל אדם צריך לחוש נוח בעורו שלו, על כל המשתמע מכך. גם המוצרים והפעולות עליהם אפרט בפוסט הזה הם תוצר של אזור הנוחות שלי, אך כל אחד צריך לבחון את גבולותיו שלו ולפעול על פיהם.
נאמנות לעצמך היא סקסית מכל שפתון. 

עור הפנים: שלושת השלבים של קליניק

כבעלת עור מעורב, רוב תכשירי הטיפוח ממצים את עצמם במהירות וחושפים את חולשותיהם: מייבשים מדי, מותירים את עורי שמנוני או סתם מריחים נורא ואיום (סליחה סבוקלם). כאן בדיוק הגדולה של שיטת שלושת השלבים של קליניק. היא מצליחה במקומות בהם אחרים נכשלים, והיא מספיק גמישה כדי לאפשר לי לשלוט בטיפול הרצוי בהתאם לעונת השנה ולמצב עורי.

הסבון הנוזלי מנקה ביסודיות ובעדינות רבה מבלי לצרוב, לכן הוא גם מתפקד כמסיר איפור מצוין. למעשה, מאז שגיליתי אותו אני לא משתמשת במסיר איפור כלל, אפילו לא לאייליינר עיקש.
מי הניקוי מרעננים ומחטאים, אך אני מוותרת עליהם בחורף כשהעור שלי רגיש במיוחד.
גולת הכותרת היא בקרם הפנים המעולה, שנמרח בקלות ונספג במהירות, חסכוני מאוד (הבקבוק הנוכחי נמצא בשימוש כבר כמעט שנה!), מרגיע ואינו מגרה.

תרחיץ גרגירים ומסכה לעור הפנים: Pure Active 3 in 1 של גרנייה

אני מוכנה להישבע אמונים לתרחיץ הפנים הזה ולא תתפסו אותי מתקלחת בלעדיו. ראשית, הוא משמש כתרחיץ גרגירים מעולה, מלבין ומאזן את מראה העור. בימי הקיץ החמים אני סופרת את הדקות עד שובי הביתה כי אין זיעה או שמנוניות שיכולות לו.

שנית, הוא מתפקד גם כמסכת פנים. הוא מתייבש על העור, מרענן, מעט מעקצץ ומותיר את העור בהיר, חלק וצעיר. אני חובבת מסכות פנים וניסיתי את כולן – מסכות בוץ, מסכות ג'ל מתקלפות, מסכות מתחממות – אבל אני חוזרת שוב ושוב למסכה הנהדרת של גרנייה.

קונסילר: Roll On של גרנייה

אני הראשונה להודות שאני לא מבינה גדולה באיפור ולא אוהדת של המראה המטויח והעשוי מדי. הרול און של גרנייה מושלם לחצי-הסוואה, הבהרה קלילה ולא מתאמצת של עיגולים כהים תחת העיניים, אדמומיות או פצעונים סוררים.

שפתיים: לובלו, צ'אבי סטיק ולוריאל

אני מכורה לשפתוני לחות ומחלקת את זמני בנאמנות בין לובלו דובדבן ותות לבין Lip Smacker בטעמים שניתן להשיג רק בארה"ב.

היתרון הגדול של לובלו הוא בהכתמה הקלה של השפתיים והמחיר הנוח, ואם חלילה יצאתי מהבית בלעדיו, אפילו אם רק לסידורים זריזים בשכונה, אני הופכת לבת לוויה נוראית שתרה אחר ההזדמנות הראשונה לרכוש שפתון נוסף.

כשאני רוצה צבע דומיננטי יותר אני פונה לצ'אבי סטיק של קליניק, שמזכיר במרקמו הלח והנוח למריחה את לובלו. למרות שמדובר ביתרון למי ששונאת ליפ גלוס דביק או צבעוניות מחייבת, כדאי לזכור שעמידותו זמנית ומחירו יקר (כ-100 ש"ח), אז בעיניי מדובר בפריט מותרות.

בקטגוריית שפתוני הצבע, British Red של לוריאל הוא האדום המושלם. לא כחול מדי, לא כתום מדי, אחיד ועמיד. חוץ מזה, מי לא רוצה שפתיים בצבע British Red? הכי מתלהב שיש.

עיניים: קרליין

אחרי מפחי נפש בחסות איב סן לורן, לוריאל ומייבלין, הגעתי למסקנה שהכי טוב כחול-לבן. מוצרי איפור העיניים של קרליין הם מעולים ואני מפצירה בכן לא לבזבז זמן על מותגים מפונפנים ויקרים שלא עומדים במבחן התוצאה.

הריסים שלי זוכים למחמאות מדי יום בזכות המסקרה La Diva שמאריכה ומעבה בלי גושים ופירורים.
האיילינר שלהם מוצלח באותה המידה ומאפשר אחיזה נוחה, צבע אחיד, ייבוש מיידי ותוצאות עמידות למשך כל היום. 

מסכה לשיער: Kava Kava

לאחרונה התוודעתי למסכת השיער של Kava Kava עם כדוריות קראטין. יש לה ריח נהדר של סוכריות סוכר מומס והיא מותירה את השיער רך וקליל, כמעט צף. די להשתמש בכמות קטנה בכל שימוש, אז צנצנת אחת יכולה להספיק גם לשנה. מחירה 80 ש"ח וניתן להשיגה בחנויות מתמחות ובתמרוקיות.

צבעים לשיער: Raw ו- La Riche

ב-Raw נתקלתי במקרה בסניפי Hot Topic בביקור האחרון שלי בארה"ב. מגוון הצבעים אמנם מוגבל, אבל האיכות מפתיעה לטובה: המרקם קרמי ולא נוזלי, הבקבוקים נוחים לתפעול והצבע בעל ניחוח מתוק של מסטיק. ניסיתי עד כה שני צבעים שלהם, ורוד וטורקיז, והם עמידים הרבה יותר ממותגים מיוחצנים כמו Manic Panic.

לשיער שלי אני משתמשת בשילוב של Twisted Teal של Raw ו-Blue Lagoon של La Riche. אין ספק ש-La Riche הוא העמיד מבין השניים והוא דוהה לגוון טורקיז פסטל. קשה מאוד לצאת מהצבע הזה, גם בחפיפות תדירות, אז אם אתן שוקלות להשתמש בו, ודאו שאתן מוכנות להסתובב עם ראש כחול במשך כמה חודשים.

הסרת שיער: אפילטור
השילוב של קעקועים רבים ושיער בהיר ביטלו כל אפשרות שלי להיעזר בלייזר להסרת שיער, לכן הפתרון הטוב הבא הוא אפילטור. אני נוטה להעדיף מוצרים של פיליפס ובראון, הם מחזיקים מעמד במשך שנים (5-6 בקלות) ומפיקים תוצאות טובות מבלי לגרום לכאב או לגירוי רב.

לשמירה על רגליים חלקות אני משתמשת באפילטור פעם בשבוע-שבועיים ונעזרת בסכיני הגילוח של Schick למקומות שהשתיקה יפה להם. היתרון הבולט של הסכינים הללו על פני תרמיות כמו Venus הוא במיעוט הלהבים ובמנגנון מובנה לניקוי ביניהם. התוצאה היא סכין היגיינית יותר, חדה יותר ושאינה מחלידה ומתבלה.

גבות
אני לא חושבת על הגבות שלי בתור גבות מיוחדות. לפני שלוש עשרה שנים, כשמרטתי אותן לראשונה, סגדתי למראה הדקיק והן כמעט נעלמו כשקשרתי את גורלן בגורל העצבות שלי.

בגיל 17 גידלתי אותן מעט והגעתי לצורה הנוכחית. לא היתה כרוכה בכך מחשבה רבה, רק סיפוק אסתטי.

בעיצת חברה, ניסיתי לגדל אותן בקיץ האחרון אך סבלנותי פקעה ושבתי על עקביי. אני לא מתחרטת, היה זה סימן עבורי שגבותיי צריכות לשרת אותי בראש ובראשונה, ואל לי לפקפק בהן.

הבושם: ויקטוריה'ס סיקרט ועוד קצת

אני מעריצה גדולה של בשמים ובודי מיסט מסדרת VS Fantasies של ויקטוריה'ס סיקרט, עם ניחוחות רעננים ומתוקים של פרחים ופירות טרופים. אהובים עליי במיוחד הניחוחות Pure Seduction (שזיף ופרזיה), Such a Flirt (קרמבולה וסחלב לבן) ו-Сoconut Passion (וניל וקוקוס).

בארה"ב גיליתי את רשת החנויות Bath and Body Works שהיא מעין גרסא מעניינת ומגוונת יותר של "ללין". בים הניחוחות הנפלאים מצאתי את Pink Chiffon שמיד גירה את בלוטות הרוק שלי. זהו ניחוח מתוק מאוד אך לא מכביד, והדרך היחידה לתאר אותו היא שילוב של דובדבנים מסוכרים, סוכר וניל והצבע הורוד התעשייתי של חטיף קוקוס. ממתק הילדות האולטימטיבי.

לק: Pupa

ב-13 השנים בהן אני משתמשת בלק מדי שבוע, הזדמן לי לנסות שפע חברות ומותגים. בשנתיים האחרונות התחוור לי שהחברה המוצלחת ביותר בשוק היא פופה. בבקבוקים הקטנים והצבעוניים מצוי נוזל אחיד עם כיסוי מט מושלם, שבדרך כלל מספיקה שכבה אחת שלו לקבלת מראה גמור ומטופח. יתרה מזאת, הלק אינו נסדק ומתקלף בקלות כמו מותגים אחרים.

מחזק ציפורניים: סאלי הנסן

בואו נודה בזה, לרוב מחזקי הציפורניים אין משמעות של ממש. יוצאים מן הכלל הם מחזקי הציפורניים של סאלי הנסן, כל אחד ואחד מהם. לא בלבד שהם מחזקים ציפורניים נוטות לסדקים ולשברים, אלא שהם מתפקדים כ"דבק" לכל לק שנמשח מעליהם ומגבירים את עמידותו.

העוזר הקטן שלי: שמן קוקוס

ראשית, שמן קוקוס עושה נפלאות לשיער: מעט שמן על השורשים והשיער לפני חפיפה והשיער הופך רך וגמיש.

שנית ואולי חשוב יותר, שמן קוקוס הוא כוכב הטרנד הדנטלי חדש-ישן Oil Pulling הודות לניחוח הנעים ותכונותיו האנטי-בקטריאליות ואנטי-דלקתיות. מגרגרים כף שמן במשך 20 דקות ובסיום יורקים לפח (מאחר שהשמן יכול לסתום צינורות). מצחצחים שיניים או שוטפים עם מים ונהנים מתחושה חלקה ונהדרת כמו אחרי השיננית. חשוב להיזהר לא לבלוע את השמן בטעות משום שהחיידקים הנדבקים אליו הופכים אותו לרעיל.

לגרגור בשמן יש תוצאות דרמטיות, שברובן מבחינים בתום שימושים ספורים: הלבנת שיניים והסרת כתמים, הפחתה של דימומים מהחניכיים, ריפוי אפטות ופצעים והרשימה נמשכת ונמשכת. הרקורד הדנטלי שלי מופתי (אין לי אף לא סתימה אחת) אך השיננית שלי אישרה שניכר שינוי ברגישות החניכיים שלי מאז השימוש בשמן. נסו ותיווכחו.

מלתחה: קצר וזול
האקלים הישראלי לימד אותי שאין מקום לפריטים יקרים שיוכתמו בזיעה בתום עונה אחת, אז מוטב להתמקד בכמות על פני איכות. את הרפקאותיי האופנתיות אני עורכת ב-ASOS, H&M, Forever 21 ומדי פעם בחנויות יד שנייה זולות.

אני מתמקדת בשמלות קצרות ואווריריות, חצאיות מיני צמודות וגופיות בצבעי פסטל. מלתחת החורף שלי מורכבת מאותן השמלות והחצאיות בשילוב גרביונים, מגפיים וג'קטים מעולמות הפאנק-רוק.

אני נוטה לבחור פריטים בסיסיים נטולי דוגמאות והדפסים משום שהם אינם מתנגשים עם הקעקועים שלי. מסיבה זו אני תמיד מוצאת זאת מעניין כשחושבים שיש לי סטייל. הגישה שלי היא ככל הנראה חסכונית ופרקטית, עם חיבה-גובלת-בסטייה לחשיפת רגליים.

קעקועים
קשה להסביר מתי ואיך מתגבש הרעיון לקעקוע. בדרך כלל בחלוף שנה או שנה וחצי ממועד הקעקוע האחרון אני מתחילה להרגיש מעין חוסר מנוחה, העור שלי נדמה לי חף מקעקועים ואני מתחילה לתור אחר דימויים ויזואליים יפים בסגנונות שמדברים אליי: איורים בוטניים, הדפסי אר נובו, עיצובי טקסטיל בני מאה. הנפש שלי שואפת להיות מוקפת דברים יפים ומשביעי נחת. בסופו של דבר, לאחר תקופה בה אני הופכת כמעט אובססיבית לדימוי הנבחר, ביצוע הקעקוע משחרר אותי מהאובססיה ומשרה עליי שלווה וסיפוק.

מעולם לא מצאתי את עצמי מסתירה את הקעקועים שלי בעבודה או בנסיבות אחרות. יהיה הדבר משול בעיניי להסתרת פניי או שיערי. הם חלק ממני שעוד יגדל ויתפתח ואני לא רואה בהם מגרעה או מכשול.

*

האם הצלחתי לענות על כל השאלות שלכן? אם נותרתן סקרניות, אנא כתבו לי בתגובות.
מימס

Space

דארת' ויידר ואני יושבים במרפסת מעל צומת גדול בעיר. מכוניות, משאיות ואוטובוסים חולפים תחתינו אך הזכוכית המחוסמת בולעת את ההמולה. מסך הטלוויזיה הקבוע בקיר משדר סרטים מצוירים צבעוניים בשחור-לבן, על מנת לספק את החוש האסתטי של הארכי-נבל. המראה בקיר שממול משקפת את האנימציה, למען יראו ויראו.

אני לא מתכוונת לומר שזו תכונה שלילית, אך כשאני מתפנה לדון בשעמום שאחרים מעוררים בי, אני משתמשת במילים מתנצלות. דארת' מספר לי על הניסויים שהוא עורך בבני אדם, ואני מרגישה כאילו לסרט הזה יהיה סיום רע כי כבר התרוצצתי על גלגל בכלוב. שנינו מסכימים שגירוי הוא מורכב ומועט, אך בעוד שהוא נהנה לצפות בטרפו מתפתל באין האונים של ההבנה המאוחרת, אני מעדיפה להקים תעלות וחומות ולאפשר לטרף להתרבות בחופשיות מאחוריהן.

אחר כך אני מספרת לו שבכל יום, בשובי הביתה מבית הספר היסודי, הייתי עומדת במטבח עם אמי ומספרת לה על העוולות שבוצעו נגדי. עוד לפני יום הולדתי העשירי לימדה אותי להבחין בתמרורי אזהרה שהיו בלתי נראים לרוב האוכלוסיה, משביעה אותי שאתרחק ממחרחרי ריב וקנאים אומללים.

דארת' ויידר אוחז בסיגריה מגולגלת בין אצבעותיו ומבקש לתקן בקביעתו, את לא מסתגרת. הבית שלך היה מרחב בטוח, אז את פועלת לשכפל את המרחב הזה לאורך חייך.
פתאום אני מדמיינת כיפות שקופות-לבנבנות – בבהירות אוטופית – נמתחות מעל אזורים בהם אני מרגישה טוב: הדירה שלי, מקום העבודה שלי, המרפסת של דארת' ויידר; מקומות בהם אני יכולה לאסוף את שיערותיי ברישול כשאני מזיעה, ולשבת כשרגליי מקופלות תחתיי עד שהן נמלאות נמלולים. פתאום אני לא מרגישה כמו פליטה, אלא כמו כוהנת טיהור אנרגטי של מרחבים.

אני נושקת לארכי-נבל על כתפו כשאנו נפרדים, כי הוא גבוה ממני ושפתיי לא מגיעות אל פניו, מותירה בו סימון קטן של צמיחה.

מימס

מימס

Glossary

אהבה
טירוף שאין לקרוא עליו בספרים. יש לחיות אותו, ולמות.

אקזיסטנציאליזם ניהליסטי
משמעות יכולה להימצא באותה הקלות בה היא אובדת ואין בכך טרגדיה.

בגידה
מנהרת רוח שופעת אשליות ומלכודות, שבסופה שקט מחריש והזדמנות לנשום.

בדידות
תהום בלב עיר; חתול מנמנם על כסא נדנדה.

גבות
השלתי את גבותיי. פעם, צפיפותן היתה קשורה קשר הדוק בעצבות שלי, אך היום הן הצהרה אסתטית: דקיקות, מוקפדות, עדות לעולם משתנה.

דה סאד
כה אניגמטי, מעורר סלידה ומשולח רסן היה שאין בידי אלא להתאהב בכתביו. קריאה בו מחלצת מתוכי רגשות הישרדותיים ראשוניים שחסינים בפני תחינות ומוסרנות.

הלקאה
כחומר בידיי: אינספור פעמים חמדתי לעצמי סיום אחר, בדיעבד. חולשותיי מצערות אותי ולאחר הופכות קנים ארוכים ומתפצלים.

השראה
זחוחה, חמקמקה, מהתלת, רועמת ברגעים בהם אין בידי פיסת נייר. בהיעדרה, מייצרת שפע הזדמנויות להלקאה ולספק.

הומור
חוש ההומור שלי מנציח את הגשרים הערפיליים אותם אינני מסוגלת לחצות.

וילמה
אמו ההונגריה של סבי; הורישה לי את שמי האמצעי. שם שהיה כל כך מנותק מהקשר עד שהפך מושלם: מפתיע, נוטה להידרש בשגיאות, דוקרני וכמו שייך למקום אחר, לזמן אחר, פריט פרהיסטורי שנבט במרכז מצחי.

וירוס
זו לא אנקדוטה מ"ארץ-עיר", אלא ציטוט שאהוב עליי במיוחד מהספר Invisible Monsters:

All these thousands of miles later, all these different people I've been, and it's still the same story. Why is it you feel like a dope if you laugh alone, but that's usually how you end up crying? How is it you can keep mutating and still be the same deadly virus?

ונדיקט
גרם לי להשתולל בשאגות צחוק והיה אחראי, במידה רבה, לרגע בו הבחנתי שמ' מתאהב בי:
בבוקר חשוך ושקט במשרד, ניגש לחדרי והתיישב על אחד השולחנות. זו היתה הפעם הראשונה בה חיפש את קרבתי מיוזמתו. שוחחנו על הא ועל דא כשציינתי את אחד הספרים האהובים עליי, מוסקבה-פטושקי. עיניו התרחבו בפליאה כלא מאמין: "איך הגעת לספר הזה? אני לא מכיר אף אחד שקרא אותו. יש רוסים שלא קראו אותו..!"

למ' יש מהדורה גדולה ומאוירת, שמעוררת בי קנאה רבה וכלימה על שאינני מסוגלת לקרוא בה:

מוסקבה-פטושקי

זיתים
לאחר רבע מאה של הימנעות דתית מחמוצים, התחלתי לאכול זיתים שחורים על פיצה. מצוינת במיוחד פיצריה קטנה ברחוב הכי מדובלל בקריית ים ג', שם אכלתי עם חברתי עמית שעה שהתרפקנו על זכרונות נעורינו.

חברות
קונספט חומק ומשעבד עבור מישהי כמותי, שמשתעממת בקלות ונוטה להתבודד. בכל זאת, יש לי מזל. מצאתי קשר שאינו תלוי בזמן, בקרבה גאוגרפית ואפילו במילים. נ' היא צלקת על הלב שלי.

חרדה
מכה ראויה לפרעונים.

טריפובופיה
סלידה פתולוגית מדוגמאות מחוררות בחומרים אורגניים [עצם הכתיבה על כך מחשיכה את עיניי]. עם גילוי השם קיבלתי אישור לכך שאינני המשוגעת היחידה.

כתיבה
ונוס העולה מן הגלים.

לונדון
מאפינס אוכמניות כחולות, כריכים עם חרדל, גנים רחבי ידיים ואיוריה היפים של מריה סיביליה מריאן. שכונות שהכירו את אבי טוב ממני, מטרופולין שגידל אותי לפרקים ועיר ששבתי אליה בבגרותי עם בן זוגי. היכל ראוי לבני אדם.

מחברות
"A sign of a wasted life"

מחברות

משקל
נבואה שמגשימה את עצמה, נבואה שמגשימה אותי.

מעיים
חיל הפרשים, הראשונים להיפגע. חיים בתוכי כנוודים ללא אומה. מערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית.

נין
נימפה שגברים לא יכלו לה. חדת אבחנה וחדת לשון, שרק גופה הנערץ היווה לה מצע רך למנוחה.

סלחנות
כמו אוננות, סלחנות נועדה לספק רק אדם אחד.

סקס
מערה חבויה מחבטות הגלים, שעל הדי רחשיה נישאת הבדידות.

עמוד שדרה
אם נקודת המבט שלי נדמית לכם משובשת, הרי שזה הודות לעמוד השדרה העקום שלי, שנע על צירו.

פריז
העיר בה דברים התחילו להתבהר, ולהתפרק.

צוואר
טומן בחובו את כל הפוטנציאל האמנותי שלי.
מימס - צוואר

קעקועים
שעון נוכחות המבשר: אכן הייתי.

ריאז'
אריסטוקרטית ספרותית. מחנכת אהבה. התבוננה למרחקים בצלילות, וצללה.

שעבוד
את המשועבד אין להשיב.

תשובה
חיטוט בגלד, אולם המראות המעוותות שלפני המנוחה. אני לא מחפשת תשובה משום שלאנשים כמוני אין אחת. הקונספט לוקה ומבקש להטיל ספק בזכות קיומי. אין ספק, אני קיימת, ושום זכות לא היתה מעורבת בהחלטה הזו. אפשר לומר שאני קיימת על אפה ועל חמתה של התשובה, שתלך להטריד אחרים.

מימס