לפגוש מישהו כמוך זה לקבור אותו בחיים. לזרוק עליו את ההיסטוריה המשותפת שלנו שנחרטה בעצמותינו כמו ראשי תיבות על גזע עץ עייף. למסמר אל גופו את הרגעים שחלקנו, את המדורות שהבערנו ואת הטירוף שרתח בעטיין. לגמור לו את האוויר עם ספקות אודות נאותות החיבור בינינו. למרוט את אישיותו ממנו, מצמוץ אחר מצמוץ, חיוך אחר חיוך, פקודה אחר פקודה.
לפגוש מישהו כמוך זה לקוות לתיקון, אך לצפות לאכזבה. להיזהר לא להתקרב מהר מדי. להסוות את ההתמסרות המוחלטת שלי. למפות את הנקודות המשיקות ביניכם. לדחות מעליי את האפשרות שהוא אדם בזכות עצמו, כפי שאתה עודך קיים ומתהלך בלעדיי. לנטור לו על חטאים שחטאת. להעניק לו את שביקשת. לאהוב אותו באהבה שדרשת. לגמגם את שמו שאינו שמך.
לפגוש מישהו כמוך זה להכיר בעוונותייך. להיווכח שאינך יחיד ומיוחד. לחוש בחולשת החלחולת שלי כשהוא חודר את סימון נייר הדבק המגיף את חיי. להתעמת מול הגוף המארח שאוסר על נשמתך גלגול אל גוף חדש.
לפגוש מישהו כמוך זה לתור את גיהנום הזיכרון. כובעים רחבי שוליים מזכירים הילות של קדושים עתיקים. מזכרות שעלו ביוקר מעלות אבק וחיוך.
לפגוש מישהו כמוך זה להודות שחיפשתי אחרייך. כך, במגע יד ויד, נוכל להתחיל מחדש מהמקום בו לא הפסקנו מעולם.
מימס