ארכיון עבור “מאי, 2015”

Peelings

"שמעתי שאת כותבת יפה."
נו, מה יכולתי לומר? לפחות השמועה מתפשטת. לפחות נכחתי במחשבותייך משך רגע ארוך דיו כדי שתספר על המילים. לפחות מצאת כשרון בעלמה נעדרת כישורים. לפחות איתרת תזוזה במים העומדים בעיניי.
אפשר לסמוך על המילים שיקעקעו אותך, אך לא אוכל לצפות שיקרקעו אותך. אם תרצה, אתן לך לקחת אותן לכל מקום, להראות להן את העולם שאני כה חוששת לחיות בו. רק, חזור. השב אותן אליי כשישבעו נחת ממסעותייך.

*

אני רוצה לקלף אותך. עורך מסתיר סודות כמו סדינים שנמתחו מעל לרהיטים, לחפצי נוי ולתמונות שנשכחו בעזבון. האור נופל יפה על השלל. עורך ממלא את החדר.

*

עכשיו אני מכוסה קליפות. אתה קם, מתנקה, יש לך אחת באוזן ושתיים בשיער וכמה בכיסים, אבל אתה קם. אני רוצה להישאר לשכב במיטת הקליפות, ורוצה שתשכב לידי, שתישאר.
אבל, החיים לא עובדים ככה. אולי יש תקווה שהם יעבדו ככה בגיל עשרים וחמש, אולי התקווה הזו ממשיכה להתקיים במחשבותיהם של משוררים, אך היא נגוזה כשממתינים בשער ועומדים מול כיתה ובוחרים לחיות בעולם שמעבר לכאב.

אני לא רוצה. אני רוצה להיות תינוקת ולבכות ושמישהו ירים אותי. אני רוצה לברוח מההתמודדות הזו. אני לא רוצה לכתוב אותה. אני לא רוצה לכאוב אותה. אני לא רוצה להתגבר על החור הזה בסכר. קבע בי אצבע, עצור את הדימום.

*

אתה מגיש לי את השיעור שלי בכוס קפה. אני רוצה ללגום מכפות ידייך. אני רוצה לקשור את שיערי עם מיתרי הקול שלך. אני רוצה לרחוץ את פניי עם מיצי העיכול שלך. אני רוצה לחרוז את גלגלי העיניים שלך על צמיד. אני רוצה לפדר את אפי עם אפרך.

*

"את כותבת כל כך יפה."
הרוק נבלע והעיניים מתלכלכות בלחלוחית. כעת תורך לבכות.

יש שעון עצר על אהבתנו,
והלב שלי מתפוצץ.

IMG_7254_11

מימס

A Visual Documentation of the First Half of 2015

h

עצמי את העיניים. את עלולה להתעורר בעיירת פיתוח בפריפריה, לשאול נהגי אוטובוס כמה עולה נסיעה, היכן את, איך את חוזרת הביתה ואיפה הבית.

a g

עוד לא המציאו מילה לתיאור העיניים שלך.
יש חורים בשמש ובגרסאות שלךְ.

d f

האפליקציה של המחזור שואלת
?Were you intimate today

b

האם ישנה יַבָּשָׁה בבית הזה? יבשה שאינה רטובה מדמעותיכם, לחה ממעשי האהבים שלכם? יבשה שאינה בורקת בזיעת הגעגוע, או הסיוט?

k

אני פגיעה. אני שברירית. נעה ונשרטת.  זה לא יופמיזם.
האם הארוטי ישבור את הדטרמיניזם?

i

כשאין לך בית, קונכיה על החול מעלה געגועים למסעות שלא החלו.
כשאין לך אהבה, שרוכים קשורים הם הזדמנות להתאהבות, ולהתאבדות.
כשאין לך מרחב משלך לקנן בו, דמם של כל המרחבים מותר.
כשאין לך יום או לילה, גרמי שמיים הם פריטי אספנות.
כשאין דבר אחד קבוע, העור מתחיל להצמיח קעקועים.
כשעברת את תאריך התפוגה של עצמך, החמיצות הופכת לפריט אופנתי.

c

l

בחדרו של הנרי: רק טיפוסים יצירתיים, מתבוננים, יכולים להרשות לעצמם להקליד כך, בתנוחה עוברית, מחלצים מתוכם מילים טבוריות.

e m

יש דרכים, נסתרות וגלויות, מסמאות ומסנוורות. כל אחת מבטיחה: אשלים את החסר. אחר כך הן מתווכחות, הדרך הזו בוגדנית, וההיא נקטעת במצוק. זו גרמה למטיילת אחרת – את ממש דומה לה – ללכת לאיבוד. וההיא שם, הסלולה? אל תשאלי, תחזיר אותך בדיוק לאותו המקום.

j

מימס

כמוך

"חיפה בקיץ, עם האורנים המאובקים…" על פרצופו עולה מבט נגעל, "זה נשמע נורא, כמו מתוך ספר של א.ב. יהושע."

בדמיוני עולים בתי כלא טורקים, מטבחים צפופים בקהיר, המולה רבה בלא-ניע.

אני סופרת בראשי את עצי האורן שהיתמרו מחוץ לחלון הגדול בדירה ברחוב מימון. אחר כך נזכרת באצטרובלים המבשילים מחוץ למרפסת הסגורה שלי. לבסוף עולה באפי ניחוח השרף בקרבת מרכז חלוקת הדואר בערד. שרף, או זיעה?

"מה-את-'צְכָה-לשבת-בכרמל-בַּחוֹמַזֶּה? טוסי לחודש או חודשיים, מזג האוויר נהדר במרילנד. שבי וכתבי אפליקיישיינס לעשרים אוניברסיטאות, מקסימום תמצאי לך עבודה. שפרי את האנגלית שלך –  שנינו יודעים שהיא טובה, אבל צריכה להתעדכן קצת – ואל תקני כרטיס חזרה."

*

"אני רוצה להספיק לרוץ כל עוד יש אור. אפשר לדבר אחר כך."
[אור הוא מטבע חזק שלא מאבד מערכו. עור מבטיח כי אל עפר תשוב.]

"טוב." אני נעתרת באכזבה קלה.
[במחשבה שנייה, יכולתי גם לומר "תודה."]

ספר לי, היכן אמצא מדינה ללא אורנים?
המחטים הללו נכנסות לכל מקום.

Third Life of Opheus

מימס

May 18

שפתנו מוזרה, הלא כן?
יכול אדם לכבוש פניו,
ולהפסיד.

Oysters of Youth

אני כמהה לקרקע רכה להישמט לתוכה. חול במקום חברה. בוץ במקום בית.

*
עשור שלם נמנעתי מהים, כמו אדם שליבו נשבר וגמל לא לאהוב עוד. כשגיליתי מחדש את הרכות הרטובה – המתאווה – של החוף, דמעות ניקוו בעיניי. רגליי התחפרו במצע הבשרני ולבי ילל כמינאדה רוקדת. זעקתי על השנים שלא ישובו. זעקתי על הגלות הכפויה. חמלתי על הנערה העצובה שהתנזרה, משקיפה על החול מטיילות סלולות, משוכנעת שהחיים נובטים ברווחים בין אבנים משתלבות.

*
אדם שליבו גלים, תר אחר סלעים. וילמה, מאוחר להשקיף, השמש שוקעת על נעוריך. כמו לחתוך את כף הרגל על צדפה, מוטב לאהוב ולהיפגע.

seashell

מימס