ארכיון עבור “אפריל, 2016”

22:25

התאהבתי בעצמי שעה שהייתי נתונה לשינויים, ולא ידעתי לצפות שתכף אסתובב על צירי ואשיל את עורי הירקרק. שלחתי יד ארוכה, לאחיזה. התאהבתי. הייתי נסיכה כי הרגשתי כמו נסיכה.

*

לפני שמונה-עשר חודשים חשתי במשיכה בחוט המשי וכאב חד פילח אותי, לא בלי-כוונה. הרכנתי ראשי וגיליתי שתחת שמלת הטפטה שלי זוג רגליים מחכות להתפרץ. דם החל יורד מנקודת החיבור של חבל טבור המשי. דמעות החלו מקלפות את עורי הצעיר, חושפות איזה טבע בו לא דרשתי. לא רציתי ללכת, להתגלם. לא רציתי דבר מכל זה ובייחוד לא להשיב את ידי השלוחה. השתייכתי לאחד, שהיה האחד. היתה לו נעל זכוכית ולא רשת בקצה מקל.

**

איש אינו יודע מי אני, וכיצד יוכלו לדעת דרך שינוי? מי שלא רואה את העצבות שלי הוא חלק מהבעיה; מי שמבחין בגולם המתהווה לא מבין מדוע אישה זקוקה לתכריך, ומי שלא קרא אודות גלגולי חרקים גורס כי לא יתכנו בי כנפיים. בדידותי חורכת חורים בעלים משך כל שעות היממה, אך בייחוד ברגעים בהם היא מקשטת אנשים שבחרתי לאוהבני, עת חשבתי שיש לי זהות לחיות ולהעניק. שמונה-עשר חודשים ארוכים של התכנסות, של ליפוף חוטי משי מוכתמים, ספוגי-צער. שמונה-עשר חודשים של פיזור עקבי ומטלטל על שבילים בהם לא ידעתי אם אצעד שוב. פוררתי את עצמי בניסיון להתחקות אחר הבית.

***

אינני רוצה בנעוריי! אינני רעבה לצעירות המטורללת הזו! אני רוצה לדעת מי אני, מ י  א נ י, ולא מי שאוכל להיות. אינני מעוניינת בשינוי הזה, שקורע אותי מכל מי ומה שאהבתי, בנאמנות מטופשת לחזון אחרית שאין מעורפל ממנו. אינני מעוניינת בעצמאות הקשה, המגדפת, נעדרת הרכות הזו; זו שאיש לא יטען שנכפתה עליי, אך שהכל יודעים כי לא יכולתי לה. אני רוצה להיקשר, להישרף על מוקד ההיקשרות! לאהוב, לאהוב כפי שאהבתי. אם מיטתי היא שלב בסולם, אני רוצה לחיות בארץ שטוחה בה סולמות הם מגונים. ראשי סחרחר ועיני צורבות. הקרקפת מגרדת בחרדה; נרדמתי ושכחתי לבקר אצל הרופא. נרדמתי כי שבעתי מערות. מתוסכלת, אני מבקשת, קחו ממני את הנאיביות או השיבו אותה אליי במלוא עוזה, רק לעזאזל, הניחו לי לאהוב ולהיאבד בשלווה עוברית. הניחו לי לחוש דבר אחד אמיתי, ולא אבקש נופי שקרים יפים.

****

אני מנווטת את ספינת הגומי שלי ואוספת הריסות צפות, מקווה ליום בו אסחף לאי כמו זה שהגעתי ממנו. מייחלת לחוף חולי עליו אוכל לשכב, כשסרטנים מדגדגים בכפות רגליי ומים מתוקים מרפאים את פצעי המלח, ממוססים את חוט המשי. לבדי בעולם, לבדי לעולם, מחושלת, מחושבת, עייפה. לא זרה בפריז. לא ילדה בת עשרים ושתיים. לא ונוס או פרוואטי. לא שד באולם הרצאה מוחשך. מישהי שאפשר להכיר אבל בלתי-אפשרי לדעת. אדמה קרה משהיא חמה. יותר עתיד מהבטחה.

*****

אפשר לחיות
בארץ הזאת
ואיש לעולם לא ידע.

20160415_092309-02

מימס