Virgin Voyage

בסוף השבוע נפתחה קבוצת פייסבוק עבור הישראבלוגרים לדורותיהם. בתחילה הייתי קצת חשדנית, נדמה היה שכולם הכירו ואני – עם ותק של עשור באתר – הייתי ינוקא.
אחר כך הצטרפו עוד ועוד אנשים, מה שתרם לגילויי אינטימיות מרובים יותר, צפופים יותר, אך לא פחות כנים. שמות מוכרים, חברים, זרים גמורים – כולם הקלידו בחצי-השתאות, מתפעלים, נרגשים, מעלים זכרונות וחולקים כבוד אחרון ליצירי הרשת שהיו.

בתזמון מושלם, פתיחתה של הקבוצה הדגימה בדיוק עד כמה הייתי חלק מגוף חי, שנע וזע בישראבלוג. לא תמיד הייתי מודעת לזה – שרויה במרחב שבין מסך העריכה לבין חלון התגובות שלי – אך היום אני מוכנה להינתק, לסגור את הממשק המוכר ולטבול בנוף חדש שיצרתי בצלמי.

ניסיתי לעשות זאת פעם אחת בעבר, בהיסוס. לפני שלוש או ארבע שנים, בעיתה של זוגיות שבורה ובעתה משינויים, לא הצלחתי לכתוב עוד בכנות, כבולה על ידי הפרצוף שלי. פתחתי בלוג קטן, משוחרר משלשלאות הזהות, ובמשך חודשים ספורים הוא אכלס טקסטים אקזיסטנציאליסטים מטים לנפול.

היום אני כבר לא רוצה לכתוב בחושך, גם אם מחשבות מחשיכות את עיניי. אני רוצה להיות האחראית הבלעדית להבלים שנקשרים בשמי, לכן יצרתי את מדורת ההבלים הזו, גבוהה ולוהטת.
אני מזמינה אתכם לבחור כרית קטנה ולהתיישב לצידי על השטיח. התבוננות היא אוננות, פה אפשר לגעת.

ארכיון
יצרתי קטגוריה בשם "פוסטים נבחרים מישראבלוג". קטגוריה זו היא ארכיון מתהווה של הפוסטים המעטים שמעוררים בי הזדהות, משנת 2005 ואילך. מלאכת המיון לוקחת זמן רב נוכח מספר הטקסטים שקיימים, לכן אני סבורה שידרשו לי עוד כמה חודשים להשלמת המשימה.

תודה
למ', שנשא את הגופה שלי דרך האש הצולבת של הייאוש הכרוך בפתיחת אתר עצמאי בדיוק בימי המחזור שלי.
לקולגות שלי בחדר הווב, שידעו שאני במחזור ופתרו באגים.
ללימור, שנותנת לי האומץ להיות.
לכם, שאתם פה.

מימס