כשהיא מנסחת את מכתביה לתומס, קלרה נעה על הציר בין זהירות מירבית לחופשיות מוחלטת.
קשה לשבות גברים כמו תומס, גברים עייפים שכבר ראו הכל. היא יודעת שהכלי הכי קל הוא מין, מין ומסתורין. דיבורים משעממים אותם, אבחנות משעממות אותם.
פעם, לפני שיצאו לטייל ברו דה פרם לעת ערב, שאלה לדעתו של תומס משלא הצליחה לבחור מבין שמלותיה. תומס, שרוי על המיטה בבגדים חדשים שהדגישו את גילו, חייך אליה ואמר "נשים תמיד רוצות להיראות יפות. גברים רק רוצים שנשים יראו סקסיות, זנותיות. לגברים באמת לא אכפת מבגדים."
קלרה הביטה בו משתוממת, מעט מופתעת לקבל פסיקה כזו בעקבות שאלה תמימה. "אולי את לא רוצה לשמוע את האמת–" החל תומס, מצחקק בהתנצלות סמויה, אבל קלרה קטעה אותו וחייכה בדייקנות "אני מסתדרת היטב עם האמת".
במכתביה, קלרה משתמשת במילים כמו "תשומת לב" ו"מין" כדי לתאר אהבה. תומס משתמש במילה "אהבה" בתיאור תשומת לב ומין.
מתחת לגיל מסוים ומעל לגיל אחר, גברים משתמשים במילה "אהבה" לתיאור צרכיהם הבסיסיים. זו מילה פתיינית, שנועדה לאזניהן של נשים. בשלב מסוים, בדרך כלל באמצע שנותיהם, אולי הם באמת רוצים אהבה, אבל אין לדעת. יתכן שאינם אוהבים לעולם.