קטגוריה: שירע

נעלמת לך בין המעברים.
מחכה שתתקשר לשאול
לאן ברחתי.

דקות ארוכות חולפות.
אתה מותיר דמעות לזלוג
ליד קרטון מיץ תפוזים.

אני מעמידה פנים.
כל כך מעמידה פנים,
כל הפנים שלי על הרגליים.

חייטים ורתכים וחרשי ברזל
לא יצליחו להצמיד אותי
אל התמונה הזו.

אין לי אומץ
לכתוב, לרדת במדרגות,
ולהיווכח.

טול את הדבר היקר לך ביותר
וכסה עימו את השמש.
עתה שאל למה חשכו עיני.

יש איזה צורך מתגונן, לנסוק.
להיות הכי טובה בהכל.
להמית בקריצה או במציצה.
לכתוב את מה שאף אחת לא יכולה.

לשמור על ההיקפים צרים ועל המחשבה רחבה.
לשתוק עד שמגיעה המילה הנכונה.
לרפד כרית באנטגוניזם, להגביה הישיבה.
לשמור על הלב ועל כפות הרגליים, ועל העין רגישה.

להגיש תה וסקרנות לשודדי דרכים ועריסות.
להתאהב במה שיש, ובמה שלא יהיה עוד.
לחמול, לא על עצמי, וגם לא על בדיחות גרועות.
להציע את מה שהיית נבוך מכדי לחלום.

ויש מכונות גדולות שמקפלות גליונות לספרים.
ויש במות קטנות להקראת שירים.
ויש מצלמות שתופסות, לטובת מי שלא נמצאים.
אבל אין מה לתפוש, תופשים?

אני רוצה לחפור מאורות של לילה
במפגש הזרוע והחזה שלך.
אני אהיה חיית כיס ואתה תסיט תלתל ממצחי,
וננשום את האוויר המפרך של אמצע הקיץ.

אתה תקרא שיר ואני אאפה את הדף לתוך עוגה.
נעשה אהבה, נרד שורה-שורה, עד שניגע בתבנית.
מתחת לציפורניים ובפינות השפתיים יראו שאכלת חתיכה.
החתיכה תראה מרוצה.

פנסי רחוב תחת חלון ישמרו על דרכים מוארות.
קופסאות מזגנים יטפטפו בקנאה.
ואם יהיה לי בן, אקרא לו "אגו".
ואם תהיה לי בת, תהיה אבא.

אני רוצה לכתוב את השם שלך
בערפילים הסמכותיים שסביב פנסי התאורה.

צא אליי הלילה, כי היום הותר.
מילים ישמעו כמו יללה
ולא כמו רגל נוקשת ברצפה.

*

בוא נחפש מדיום להתבטאות:
אני אביא את המילים,
אתה תוריד את הבגדים
ושנינו נתפשט.

*

אנשים נוגעים כל הזמן.
גם חיות גדולות, גם שולי דפים.

אצבעות כף היד השלוחה
מוחות אבק מארגז התריס.

אני אכלנית תחרותית:

אוכלת את הזמן ואת הלב,
מה שידעת
ומה שנשאר לתת,

וגם את הגביע אני בולעת.