הרגש אומניבור והתשוקה רזה. בבית הקפה בסוף העולם, אני מספרת לבריוש על מאהבים שהיו לי. לקפה יש טעם של חרטה, כי אני שותה אותו לבד.
הלשון מנקה את העין השלישית, כמו סחבה רטובה על מצבה. אני ממשיכה לתמלל את האומללות. העט בין שיניי אינו מרסן.
ספר לי, איך בונים חומה עם איזמל? סתת את הגעגוע, תן בי חורים ושרוף את הקצוות למען לא אתמולל. תן לחומה עיניים, חורי הצצה דרכם תוכל לצפות בי גדלה. כשלשונך תלטף את העין, דע שגם מותך שלך משביע רצון.
זה סוף. לא הסוף, הרי מעטים הסופים שיש בהם משהו גרנדיוזי באמת. זה סוף כי אני רחוקה מספיק מההתחלה. זה סוף שיש בו מטמורפוזה ולא פטליזם. זה סוף, כי המילה נשמעת כמו הזמנה להקים גדר.
אף אחד לא נהנה להכריז על סוף, לכן מעדיפים להתייחס אליו בתור התחלה של משהו חדש, כאילו לסוף אין זכות קיום בפני עצמו, כשריר טבעתי אל הרִיק, אלא רק כחלק מצמד.
סוף. מזכיר לי את עצמי.
לספר על סוף זה להרוג את ההווה: תמיד חולף, כמעט מגיע, כבר לא נמצא. אי אפשר לספר על סוף טרם הגיעו, מפני שהאלים נהנים לצחוק בארוחת הצהריים. אי אפשר לספר על סוף בדיעבד, כשהוא חדל להיות סוף והופך למסדרון. ואם מתקיים סוף בהווה, אזי הוא חומק ונרתע מאור היום. לא אוכל לומר אם חי כאן סוף, כי עכשיו אני כותבת את המחשבות.
הסוף הזה, איש אינו רוצה לגעת בו בידיים חשופות.
לסיים אותך זה לגמור עט אהוב; לדעת שהימים ספורים, להיעלב כשאתה מותיר בדף ערוצים ריקים, לנשום לרווחה כשאתה יורק דיו, פעם להשתמש בך בחסכנות ופעם לקשקש על קירות כדי לגמור אותך. לגמור אותך, לגמור אותך כבר, כי צריך פה סוף, כי אני צריכה להמשיך לכתוב.
אמרתי "Better the devil you know" ובמשך כל הזמן הזה הנחתי שאתה הוא השטן שאני מכירה. כעת, ימים עברו מבלי שלכלכת ידיי בדיו, אני מביטה בעורי הצעיר וחושבת, לא, אני השטן. אני בוחרת בעצמי.
ככה אנחנו עכשיו. יין-יאנג, משלימים אך לא נפגשים. חיים משני קצותיה של היממה, נוגעים-לא-נוגעים, רוקעים-לא-רוקעים, לא חולקים דבר מלבד סיבים אופטים וזכרונות. ואני מנסה לא לנטור לך, על הבטחות של איש נעלם, שתעה אל תוך סבך סתוי אדום, שאהב נשים נעלמות מעל לכל, ובאהבתו העלים אותי.
מימס
זאת פעם ראשונה שאת כותבת את מה שניחשתי כבר זמן מצירופי האותיות שלך למילים, מופלאות, כואבות, שחותכות בבשר החי-מת.
אני מצטערת ושמחה עבורך בה בעת, ממרחק של מקלדת, ממרחק של חיים שלמים שאנחנו לא באמת מכירות.
תודה טל.