הבטתי על עצמי במראה בשירותי הנכים ונשמתי באיטיות. אחר כך התיישבתי על האסלה ובהיתי ברצפה זמן רב. אני חושבת על הערות שלי ועל העיסוק בפילוסופיה בתור חושפי ריקנות באחרים, בהינד עפעף ובמימדים קולוסאליים. אפשר לנסות להונות אותי, לספר על דרכים למציאת משמעות, כאילו האוזניים לועסות לקיבה ואפשר לשבוע בהצעות ייעול. כאילו אפשר להניף את כף היד לסירוב, לא עוד, באתי על סיפוקי, כשבגבי חור שותת בגודל של לב. כאילו האנשים שמסוגלים לעכל את מיץ הנשמה שלי לא מגהקים מהזיוף. כאילו אפשר לחיות כך, גדושה וריקה, מבלי להשאיר סימן על העולם. והנה אני, מתגלה ריקה בשירותי הנכים. מי יחוס ויסמא את עיניי שרואות מדי? מי יציע חקירה פילוסופית שבסופה עדנה, אמיתית, ולא יריעת ניילון להחזיק את הנוזלים מלהתפרץ? מי יגיש את הריגוש שישמור אותי דרוכה, נלהבת לחיות כבת בריתם של אחרים?
מתוך הזעזוע היתמר הצורך למשוך את חיי מלפיתת יד המקרה.
עכשיו אני גרה לבדי. אמא אומרת לא לספר כי בחורה שגרה לבד זו פרצה קוראת לגנב, אבל אמא גם יודעת שחבל על הגנב שיענה לשירת הפרצה הזו. אני לא מרגישה חשופה מול העולם: הושיבו אותנו במקרה באותו השולחן ועכשיו אנחנו מחפשים נושא לשיחה, אבל רק עד סוף הלילה. המוזיקה לא רעה ואני לא מחפשת תאום-נפש. אם יאיים עליי בסכו"ם קהה, אצחק. אם יאיים ללכת, אזכיר לו להשאיר את המפית על הכסא. אני יודעת שמעצבן לקרוא על זה, על השלווה הפסאודו-סטואית הזו, שעוד לא חילצה מעצמה לחלוטין את הסבל ובכל זאת מטיפה על התגלות. אני יודעת שמעצבן לנסות ליישב את זה, את המתח בין הסטודנטית שמשווה את עצמה לכולם ללא הרף, לבין הסועדת שמשועממת מהשיחה. אבל יותר מעצבן להרגיש שרק אני מבינה את הצורך להסתגר בשירותים. להסיר את הבגדים ולהצליב נמשים וצלקות, לבדוק אם מתגלה מפת דרכים שמורה על המסלול הביתה. אם ישנו נס שמתגלה באהבה, הרי הוא זה: ניווט יחד אל בראשית. לפעמים הסבל מן הגלות מגלה את השביל מיד. לפעמים הסבל מוחק כל זכר לשפה משותפת קדומה. ברגע הזה בזמן, בבל שלי אבודה ואני שוכרת דירה.
כשהלילה מתאחר אני ממלאה אמבטיה ומשוחחת ברכות עם הדגים שסורקים את הקרקעית אחר מזון. זה יפה ככה, בלי העמדות פנים, בייחוד לא מול עצמי. ככל שאני מתבגרת הימים מתקצרים והמסע מתארך, אז אני מרשה לעצמי ליהנות מן ההפסקות הברוכות: טבילות עמוקות, השוואת נקודות ציון, תחנות מילוי מים. איש לא יכול להבטיח שאזכה להגיע הביתה, אבל אפשר לדאוג לכך שאחיה די זמן בכדי להתאכזב.
וכעת, ביקור בית:
מימס
Speechless.