אם היה לכם שכן מציצן, כיצד היה מתסרט את חייכם על פי המראות שנגלו לו מחלונות הבית?
עבורי, היה יודע שאני קוראת רק בסלון, חצי-יושבת וחצי-שוכבת בין כריות הנוי על הספה. לפעמים מצטרפים אליי ילדה בלונדינית ואביה, יורים בחיצי גומי שראשיהם נדבקים למשטחים חלקים.
היה יודע שאני עירומה כמעט כל הזמן, למעט ברגעים המפורטים לעיל. העירום שלי ניכר במיוחד בבקרים כשאני מרתיחה את המים בקומקום ומשכנעת את עצמי שכולם יודעים איך נראים ציצים קטנים ותחתונים, אז אין טעם להתלבש.
היה יודע שאני מבשלת רק כשמחשיך; בן זוגי עומד לצדי ומשוחח על הא ועל דא, מטביע את השקט.
רק על הסקס שלנו לא היה יודע לומר דבר, שכן חדר השינה פונה אל הנוף הפתוח.
מימס
תמיד אני קוראת אותך לאט מהרגיל, מתעכבת על כל מילה ומילה כדי שהטקסטים הנהדרים שלך לא ייגמרו.
נעים להיות כאן, כיף להכיר אותך דרך המילים, מימס.
תודה פינק ליידי, עשית לי שמח בלב 🙂
בתור השכנה המציצנית (קשה שלא להיות כזו, במדינה בה אנשים חיים את חייהם עם וילונות פתוחים למען ייראו ויתרשמו) אני שואבת הנאה פרוורטית מלעקוב אחר חייהם של אנשים אחרים, לקבל מן סוג של אישרור שהחיים שלהם שגרתיים ולפעמים משעממים כמו שלי, ושבסופו של דבר כולנו נהנים לרבוץ על הספה בתחתונים עם סיגריה בפה ולעשות לעצמנו פדיקור.
חוויית המציצנות הכי קריפית שלי הייתה כשישבתי בלילה במרפסת והסתכלתי על הבניין ממול, פתאום שמתי לב שמישהו מסתכל עליי עם משקפת, עשיתי שלום והוא נבהל ונעלם. כנראה שלכל אחד יש איפהשהוא מציצן (אז אוקיי, מאז אנחנו משתדלים לסגור וילונות לעיתים תכופות יותר, אבל הסכמנו שזו סוג של מחמאה- אנחנו מעניינים מספיק!).
איזו תגובה נהדרת!
אני מודה: יש זוג צעיר שנגלה אליי לפעמים מהחלון בסלון. הם בדרך כלל שוהים בחדרים נפרדים וזה קצת עצוב לי.