בחטיבת הביניים זכיתי לפטור מריצות בשיעורי חינוך גופני, מחשש שאפגע בעמוד השדרה שלי. בתוך כך, נדמה שאין לי עמוד שדרה כלל.
אין לי מושג מניין מגייסים אצנים את הכוחות לתעות דרך עוד קילומטר ועוד אחד, כשאני כל כך עייפה בשכיבה.
מ', אמא שלו ואני טסים לניס בחודש יוני. זמן רב רציתי חופשה חמימה, לאורך חוף ים-תיכוני אחר. אני רוצה ללגום יין לבן, לרבוץ בשמש בניגוד להמלצות, למעוד על רשתות דייגים ולתת לבריזה לדגדג אותי מתחת לשמלה. הריבייריה הצרפתית מגלמת את פנטזיית החופים הסלעיים שלי, וניס מציעה שפע הזדמנויות לגילויים תרבותיים. מובן שנתור את מונקו. אולי נזדמן לקאן. על כל פנים, נצפה ביאכטות במפרץ ונחליק על חלוקים בחוף ונאכל דגים לארוחת הצהריים.
רכשתי כובע רחב שוליים, משקפי שמש חתוליים ושלושה זוגות סנדלים עם אבנים במקום רצועות. יש לי דרכון אירופאי בתוקף, ציפורניים בגוון פסטל ואני צריכה לתת למחשבות שלי פטור מריצות.
בשבוע האחרון ביקרנו בחוף פעמיים. שכובה על מחצלת, כבשתי פניי במגבת נקייה והרשיתי לעצמי להיאבד ברחשים סביבי: הרוח מכה בשמשיות, ילדים משתכשכים על קו המים, גלים רחוקים מאיימים בתנועה.
לפני מ', לא ביקרתי בים קרוב לעשור. הייתי משוטטת בטיילת, חשה בדאודורנט שלי נשבר תחת השמש היוקדת, אך לעולם לא הייתי עוטה בגד ים ורוחצת. לאחר שחתכתי את ירכי התביישתי בצלקות הלבנות הגדולות שנמתחו לרוחבה, אותן לא רציתי להסביר או להצניע ברגע של מודעות עצמית. כעת כשקעקוע גדול מכסה אותן, אני מקוננת על הזמן האבוד.
ישבתי בקו החול הרטוב, כפות רגליי מתחפרות בין צדפות וקצף גלים. מרחתי את החול על רגליי, בצורות, בקווים, בטפטופים. הייתי לבדי עם החול באותו הרגע, מרוכזת בצבעו העמוק ובמרקמו המהתל, רגע רווי מי ים ורגע יבש וחסר חיים. כמו ילדה שמגלה את מה שהייתי אמורה כבר לשכוח, ביקשתי להתחבר מחדש לחול ולמים. קונספט טריוויאלי עבור מי שאינם פוגעים בעצמם.
גלגלתי את החול בין ידיי בלי מטרה, מניחה לו להתקבע תחת ציפורניי וכמעט שפרצתי בבכי. איזו קלישאה נוראית זו היתה יכולה להיות, לו היו דמעותיי מוסיפות למליחות הים התיכון.
אחר כך דילגתי אל עומק הגלים וגל גדול הסית את חלקו העליון של בגד הים שלי, חושף אותי לעיניי כל. מ' קרא ממרחק, "תסדרי את זה" אך אני לא הבנתי. הפטרתי, "הכל בסדר" והשדיים הקטנים שלי הגישו עצמם לכל באי החוף בגאווה.
חול וים, חול וים,
אבן השתייה של העולם.
מימס
את פשוט ממיסה… 🙂
תודה חומד. המסת אותי בעצמך.
אמא של מ' מצטרפת אליכם להרבה מסעות, מגניב 🙂
בתור מישהי שרצה, גם במירוצים וגם במחשבות, מצאתי את עצמי מתחברת מאוד. תהני בחופשה, את מחכה למשהו כזה כבר הרבה זמן…
באופן משעשע גם אני הדרתי את עצמי מחוף הים, בגלל משהו אחר אמנם, וגם אני זכיתי להשתחרר מזה ממש לא מזמן. הרגשה מדהימה.
אמא של מ' נהדרת, אני ממש מחכה לזה. אחרי שהיינו בבודפשט יחד מצאתי את עצמי ממש מתגעגעת אליה. אני חושבת שאמא שלי מקנאה.
אוף, עשית לי געגוע לחוף דדו. חייבת.
בואי 🙂
"גם למראה נושן
יש רגע של הולדת"
מקסים.