Look around, this life that you can’t be a part of.
יש בי כל כך הרבה אשמה; אפשר לחלק למנות, להצניח בחבילות סיוע מעל למדבריות של אדישות.
ואני יודעת, אני יודעת שאני נדמית קרה. אני יודעת שאני נדמית עסוקה. בלילות ובבקרים נובעים בי מים שלמים של חרטה נושכת-שפתיים. זיעה של זעזוע, מעיינות של מועקה. הקיץ חם כל כך, האוויר עומד בשגיאות.
למעלה מחודשיים שלא כתבתי טקסט כהלכתו. כתבתי מכתבים, מעטים, תלונות בעיקר. כתבתי פסקאות, בימים טובים, ואת הרעים לא תיעדתי. אני יודעת שכל מה שאכתוב יהפוך לחומר בעירה בהמשך, ואלו מן חיים יש לי לתת אם הכל בם עתיד להישרף? קל יותר לצלם. אני יכולה לעמוד במרחק מהתמונה, לא טרודה בה כמו בכתיבה. זה מה שיש לי כרגע, משהו רחוק ומוגן, להרוויח זמן. תחביב לשתיקה. את המילים אשמור לסיפור גדול.
מימס
Welcome back..
החוש האסתטי שלך מרתק מימס, כל תמונה היא ממש תענוג. באיזה תוכנת עריכה את משתמשת?
אני מאוד נהנת לבקר כאן במקום הזה שלך. הגלריה באמת גלריה. הבלוג באמת בלוג. והכל בוהק מנקיון. (שלא להזכיר את המצעים הפריכים!)
הו ליסבת, כמה נחת הסבת לי. תודה רבה.