דרכון הלב היה כבד מחותמות שאספה אזרחית העולם. כריכתו המחוספסת אצרה זכרונות מאהבות נכזבות, חתומות בדיו שהוכר באופן רשמי על ידי אומות העולם. החותמות סיפרו אודות האנשים עימם באה במגע, כמה זמן נשארה, אל מי חזרה בשנית ובשלישית ומי דחה אותה בכניסה. הן אישרו, אכן היתה. חיה בעולם, נשמה את מיזוג האוויר, המתינה בשער והצטננה.
אזרחית העולם סיגלה לעצמה סטנדרטים בינלאומיים: הזדיינה בהתאם לאמנת ז'נבה, לעיתים ממניעים הומניטריים, טיפלה היטב בשבויים. הכוס שלה היה האג; נתנה לכל אחד להיכנס ולצאת, בלי ויזה, בתנאי שהצהיר שלא בא לעבוד, עליה.
מעת לעת, כשעייפה ממלכודות תיירים, מהרעלות מזון ומחיפושים אחר שירותים, כמהה להימצא על ידי גבר מקומי שיטול ממנה את מלאכת התכנון וההתמצאות. מתורגמן דובר אהבות, עם שאיפות פרובינציאליות וכשרון טבעי להתמקחות עם נהגי מונית. מורה דרך שיפתח את חושיה, את עיניה, את בלוטות הטעם ולא את מהדורות החדשות במולדתה.
גברים מקומיים עוררו בה רגשות מקומיים: קינון, קנאה וקטנוניות. הם הזכירו לה גלגולי חיים קודמים, כשהיתה בחורה מקומית שלא מצאה את מקומה. איך שכבה תחת גברים מקומיים שפינטזו אודות נשים אחרות, בעלות אופקים רחבים ואישונים מורחבים. איך קיוותה למצוא את האביר על הסוס מהחווה האורגנית המקומית, אך מצאה במקומו כרטיסייה לעשר נסיעות באוטובוס. איך רצתה להתפתל תחת "אנא בחיבק", אך במקום, ניגבה מפרצופה את ה"בחייאת רבאק".
לא, היא העדיפה לתקשר בפנטומימה ולא במשחקי לשון. נשבעה שיש לה נפש נודדת, ולא אחת בודדה. נאורה ולא מנוערת. מאוחדת במאומה.
*
בעולם שאינו משתנה, צ'יינג' הוא מטבע זר. אזרחית העולם – קוסמניפולטיבית, אמנסיפרנואידית – אורזת לבד כדי לא להתעורר לבד.
מימס
מהמם ומעורר הזדהות, כרגיל 🙂
תודה ויקי 🙂
עדיין קצת מבואס שבזמנים הרלוונטיים תמיד נותרתי מסורב כניסה… לא חניית ביניים, אפילו לא דקת השקפה מלאת כיסופים דרך שמשות הטרמינל… בדרכון שלי נותר חלל בתול המתאים בדיוק לחותמת אשרת הכניסה לאטלנטיס.
גורל דומה צפוי לכל מי שתר אחר הצדפה הגדולה מכולן…