לצופה מן הצד אולי נראיתי כמי שנפחה נפשה באקט אחרון של אהבה. רגליי היו פשוקות בתנוחה לא-טבעית על המיטה, כמו לאחר נפילה מגובה רב, ועל עורי הבהיר ובין ירכיי התהוו סימנים מעוררי אי-נחת. תשוקה מהולה באלימות. ניסיון נואש להרגיש או פגיעה עצמית לא-מתוחכמת.
שכובה על גבי, הדמעות הקטנות שנקוו בפינות עיניי היוו עדות יחידה לחיים שסירבו להיכבות בתוכי. הן תרו אחר מחסה בקו השיער שלי, והתנפצו לאלפי מחשבות עצובות בדיוק על הנקודה האלוהית, שנגלתה לי לראשונה אמש.
חשבתי על מאהבי העבר, רוחות שורקות בזיכרון. רציתי להציג להם את עצמי, ברגע הזה, ולבקש תובנה בעבור עירום שהועלה מן האוב; בזיק יחיד של צלילות ממי שלא זכו לרחמיי, אך אולי עוד ערגו להם מן העולם הבא.
גופי, שהיה רטוב ורך וחם, התאבן בכמיהה אכזרית. הדמעות שנספגו בנקודה האלוהית לא השרו עליי שלווה דתית ולא הציעו אשליות מנחמות. נדמה לי שניסו להניס את האל, אף שידעו כי עונשו של חטא הדעת הוא אהבה.
מימס
May you never cease to flourish with and in love, my wordsmith.