"חיפה בקיץ, עם האורנים המאובקים…" על פרצופו עולה מבט נגעל, "זה נשמע נורא, כמו מתוך ספר של א.ב. יהושע."
בדמיוני עולים בתי כלא טורקים, מטבחים צפופים בקהיר, המולה רבה בלא-ניע.
אני סופרת בראשי את עצי האורן שהיתמרו מחוץ לחלון הגדול בדירה ברחוב מימון. אחר כך נזכרת באצטרובלים המבשילים מחוץ למרפסת הסגורה שלי. לבסוף עולה באפי ניחוח השרף בקרבת מרכז חלוקת הדואר בערד. שרף, או זיעה?
"מה-את-'צְכָה-לשבת-בכרמל-בַּחוֹמַזֶּה? טוסי לחודש או חודשיים, מזג האוויר נהדר במרילנד. שבי וכתבי אפליקיישיינס לעשרים אוניברסיטאות, מקסימום תמצאי לך עבודה. שפרי את האנגלית שלך – שנינו יודעים שהיא טובה, אבל צריכה להתעדכן קצת – ואל תקני כרטיס חזרה."
*
"אני רוצה להספיק לרוץ כל עוד יש אור. אפשר לדבר אחר כך."
[אור הוא מטבע חזק שלא מאבד מערכו. עור מבטיח כי אל עפר תשוב.]
"טוב." אני נעתרת באכזבה קלה.
[במחשבה שנייה, יכולתי גם לומר "תודה."]
ספר לי, היכן אמצא מדינה ללא אורנים?
המחטים הללו נכנסות לכל מקום.
מימס