בכל עת בה נדרשה נוכחותו, הקפיד להותיר מאחור דבר-מה מעט פגיע, בציפייה כי בתוך ימים ספורים ידרש לתיקון נוסף. אז היה מופיע למשימה כשבידיו כלים קהים וכריך חצוי, מהרהר אודות הצטלבות דרכינו.
אם סייד את הנשמה בצבע, הגביר את קצב פעימות הלב. אם ריסן את הפעימות, גילה פיצוץ בתעלות הדמעות. אם אטם את התעלות, הביא את הגוף לנקודת רתיחה. אם ייצב את תרמוסטט התשוקה, הציף את הבדידות. אם שאב את הבדידות, הותיר במקומה אמון טחוב ולח.
כך התנהלנו משך כמה חודשים, הוא הטיל בי מומים ואני הנחתי לו במלאכתו. היו קלקולים שהערכתי – למשל, כששינה את צבעה של אחת מעיניי – אך לא דרשתי בו עוד מיום ששבר את לבי.
מימס