"זאת נראית הכי משתלמת. כתוב באתר שסקס ראשון כלול במחיר העסקה."
"תראי לי אותה רגע… לא יודע, אנחנו לא יודעים איפה היא היתה."
"אבל היא מקצוענית. היא בטח יודעת מה היא עושה, שומרת על עצמה. כתוב פה שהיא נקייה ומטופחת."
"ברור שהיא תכתוב את זה. זו הפרנסה שלה."
"תסתכל עליה, הפרופיל שלה ממש לבבי. היא גם כותבת טוב, רואים שאכפת לה מהאנשים שהיא עובדת איתם, שהיא מבינה את המורכבות."
"זה לא נראה לי נכון להתערב, זו רמאות. איזה מן דבר זה לגרום לו להתאהב במישהי כזו ואז לקחת אותה ממנו?"
*
"אז מה אתה מחפש?"
"את מה שכולם מחפשים, משולש האהבה."
הוא שלף עט מתיקו והחל משרבט על השולחן: "אינטימיות. תשוקה. מחויבות."
הם הביטו במשולש המצויר זמן מה, עורגים לצלעותיו, כמו חווה יכלה לקום מתוכן ולהציע עצמה לעזר.
בהיסח דעת, מלצר הניח צרור קיסמי שיניים ישירות על גבי המשולש, קובר אותו תחת שבבי עץ מחודדים. נחש בגן עדן, מתפתל סביב קרסוליהם של האוהבים הראשונים.
*
"קשה לך כי את חושבת על ההורים שלי."
"מה?"
"ההורים שלי. הם שלחו אותך."
"אני לא מבינה."
"הם שלחו אותך כדי שתגרמי לי להתאהב בך. לפנטז עליך, לחלום עליך, להשתוקק לעור שלך, כדי שאוכל להתגבר על האהובה שלי."
ראשה נזרק אחורנית כשצחקה, חושפת את ניביה.
הוא חייך בערמומיות והמשיך: "הם לא יודעים שגם אני נשלחתי אליך, להסיח את דעתך, ושכבר התאהבת בי."
"הו באמת?"
"כן, ויש לי שתי תיאוריות לגביך. בראשונה את ציפור, ואת נודדת מן הקן אל העננים, ובחזרה."
"ממה מורכב הקן שלי? מזרדים ומחוטי צמר?"
"לא. הוא מורכב מבטחון, שלווה, ודאות, נוחות."
"והעננים?"
"בעננים יש השראה. ויש אותי."
"אוקיי, מה התיאוריה השנייה?"
"את התיאוריה השנייה את כבר מכירה."
ידו חצתה את קו הגבול הדמיוני שבמרכז השולחן ופלשה אל הטריטוריה שלה. העט בו אחז נגע קלות בידה כשכתב ס ו כ נ ת.
*
"את
בלון,
ציפור –
וזה המקור הארוך שלך. חשבתי שאת מתעופפת, אבל אולי את חוזרת. יותר מסתדר לי שאת חוזרת. –
ציפור בתוך בלון,
זיקית,
אלת האהבה והפיתוי,
ונוס
או גלגול של פרוואטי,
עם זרועות מהאוויר,
נוכחת בכל מקום.
את
האחת?"
"הקושי בהגדרה נעוץ בקושי בהכלה."
*
הסוכנים התיישבו על גרם מדרגות נסתר, חצי-חשוך וחצי-מואר, מתכננים את בריחתם: היא תשיב את דמי העסקה הכושלת לחשבון הבנק של הוריו, והוא ינעל את דלת דירתו מאחוריו ויעלם. אסור יהיה לאיש לדעת. מסוכן לצאת מעסקי הפיתוי.
שני גברתנים לבושי שחורים הופיעו בתחתית גרם המדרגות והביטו בזוג. בידיהם נשאו ארגזי כלים גדולים. ליבה הלם.
"אנחנו מצטערים להפריע" אמר אחד מהם והחל לצמצם את המרחק בינו לבינם בצעדים כבדים ובטוחים. היא עצרה את נשימתה כשחלף על פניהם ונעלם אל הרחוב מאחוריהם.
"מה אם הם כבר יודעים?" שאלה אותו.
"נטוס מכאן, ביולי-אוגוסט, נתחיל מחדש."
*
הוא העביר את ידיו על פניה, בשיערה, בין קרסוליה ובמעלה ירכיה, לבסוף מתח קו דמיוני בין עצמות האגן הבולטות. היא הניחה לו לחקור את אשר ביקש, כמו ילד המגלה את חושיו, או משה הכמה לארץ המובטחת.
צרור בלונים הופיע בשמיים המחשיכים. קשורים זה לזה, לחוצים ללא מוצא, נישאים ברוח הלאה והרחק מעל גגות הבתים.
ילד או ילדה או זוג מאושר, איבדו או הפריחו מחווה רומנטית, חשבה.
"ראי, זו את שם, מתעופפת", קבע.
