בבורדל התודעה, פטרונים יודעים שהם יכולים לבקש כל דבר. כלומר, כל דבר מלבד רכות, כי על רכות משלמים יותר.
כשאני אומרת "יותר", אני לא מתכוונת לעוד כמה שטרות ואיחור של רבע שעה בשיבה מארוחת הצהריים. את התשלום מעבירים מראש, חבוי בכריכה של ספר שירה, ורק בשעות בהן אני לא נמצאת. אם השירה לא מוצאת חן בעיני, אני מאפשרת לדפים לצפות בי מזדיינת, למען ישובו לאדוניהם ויספרו על אשר ראו.
אתם מבינים, כשהפטרונים מניחים את השוחד על שולחן הלילה, הם מתחייבים כי מסרו מרצון הון נפשי בכמות שתוכל להרוג אותם. אם נפשם נוטה לטובת שירה בינונית, הם ראויים לחיות ולסבול.
יש חיים אחרי פצע הירי [או אולי, נשיקת התותח] ואפשר לחיות אותם מבלי לשחזר את רגעי האימה. כזו אני, מחליפה כ"ף בקו"ף וחטאים באינטימיות.
מימס