הבלוג של מימס וילמה
20/4/06, 20:41
Grainy,
Boiling under troubled sky
You pinch the needle into my thigh
And your gasoline spreads
Like disease.
29/4/06, 12:50
קינג ג'ורג' פינת החשמונאים
I go window shopping everywhere
But it's only to look at my reflection
אני שוקלת 46 קילו. אתה חותם, "נתון מספרי של כמה רע לך."
מימס
Eating up the Rise of Men
I lay you in my bed again,
Whilst words are wars of vivid aim
How all these boys break me the same…
מימס
אני לא יכולה להטיל את האשמה עליו. אין כאן כל אשמה, אבל אני לא יודעת איך להתייחס אליו, ואלינו. לתת לאדם כל כך יקר לחצות את הקו הזה, זה כמו כריתת עורק ראשי ותמיהה לגבי כישלונו של הגוף.
אני כועסת עליו כל כך כי באותה המידה בה הוא יורק לכיווני את האמת שכל כך קשה לי לקבל, הוא גם מתנער מדברים בתירוצים של השלכה. אני תוהה אם הרעל שלי כלפיו הוא אותו רעל שחשבתי שאני מקבלת ממנו.
אין לי שליטה, או אם לדייק – אין לי את אשליית השליטה כשאני כל כך רחוקה. כולם עושים ככל העולה על רוחם במקומות אחרים, ואני יושבת בבועה ומחפשת סיכה שתשבור את הסבון. אני לא מרגישה נלקחת בחשבון.
גאות עוברת מעל מעגל החול שלי.
מימס
21:35
להישען קדימה ולהקשיב לשיחות הנוגעות אלייך. להתכווץ בחשש ולסגת. למה אנשים בכל מקום מדברים, ולמה אני רצה אל הדלת?
אל תגידו לי, אני כבר יודעת.
15/3/06, 09:13
"כמו משיח בועל [גואל?] אותי על מיטת קוצים
ולהבא כשתאכל בובות במקום פנים
לפחות תדע את מי להאשים
וכשתשכיבני על מיטות מזמרות
דאג שידייך יהיו נקיות"
20/3/06, 00:05
You mean to say I can bruise you?
The power of saliva vs. the power of heartbeat
It's spitting in the mirror and falling in love with my reflection
23/3/06, 23:58
זה קצת כמו לנסוע לתל אביב בלי איפור, עם האנגאובר וחום. לחייך למצלמה חברית ולגלות את התמונות החיוורות משוטטות באינטרנט בשעות לאחר מכן.
זה קצת כמו לשבת איתך בשולחנות של מקדונלדס בסנטר ולהשקיף על שלטי הפרסומות. לספוג את החום דרך החלונות. לבהות אחד בשני בעייפות ולשתוק, כי שנינו חסרי סבלנות, וחבל שאני לא מעשנת, כי צללית של סיגריה היתה מתאימה.
זה קצת כמו לבהות בתקרה כשאתה יושב ממש לידי. זה קצת כמו להסיט את המבט אלייך ולגלות את עינייך נעוצות בחוזקה בנקודה על הקיר.
זה קצת כמו לקרוא מכתבים בתיבה לא שלך. מציצנות, סקרנות, פחד מפני חדירה לתודעתו של אחר. זה קצת כמו לדעת דברים לפני שהם נאמרים בקול.
זה קצת כמו לשבת מולך, על הספסל בסנטר ולהביט בדיזינגוף מלמעלה. זה קצת כמו המבט העייף שלך, והאנחות השקטות שלך, ולהרגיש לא רצויה.
זה קצת כמו שני צללים מול חלון. אחד מפהק ושני מעשן.
24/3/06, 00:06
קיר לבן וספסל. אנחנו על הספסל, שותקים, בוהים בחלל הלבן שמולנו.
אתה מגרד באף ומפהק בקול. בדלי סיגריות מפוזרים בחוקיות מופלאה לרגלייך למרות שאינך מעשן. מבטך משועמם.
אני מסתכלת עלייך מפהק ומישירה מבט בחזרה אל הריק. מבט עצוב ומבקש חמלה נפרש על פרצופי. אולי אני לא רוצה לבהות בכלום.
גם אתה קצת כלום.
יושבים על ספסל שעומד לפני קיר לבן. בכל רגע השמש עתידה לזרוח מעל לראשי ולהביא עימה סחרחורות וחולשה. כי ככה היא, השמש, קצת כואבת בעיניים.
מתקרבת, משעינה ראשי על כתפך ואתה מביט בי לרגע, מופתע. עיניי נעצמות ואתה משלב את ידייך.
גם אתה קצת עצוב.
זה הגהנום שלנו.
מימס
כשאני יושבת איתך במכונית ואנחנו צוחקים, זה מרגיש כאילו שום דבר לא משנה חוץ מהרגע הזה בדיוק. התגעגעתי אלייך, אבל אתה לא תדע.
אנחנו שומעים שירים של The Who ואתה אומר לי כמה הם מוכשרים. אני מביטה בך ומחייכת, מסכימה עם כל מילה. אתה פותח חלון, פותח את הלב, פותח שרידים של שיחות ותפרים בברכיים.
רק שנינו, במכונית שלך, מקשיבים למוזיקה, צוחקים, מתנשקים, שוכחים.
שוכחים.
מימס