הורמונים מזרימים מחשבות אקזיסטנציאליסטיות בורידים שלי. לפעמים אני חושבת שהחיים קורים במקומות אחרים, ולפעמים אני חושבת שהחיים לא קורים לכולם בדיוק באותה המידה. שיוויון בחלוקת הכלום. הרמוניה של גסיסה.
אני מכורה לאהבה ולריגושים שהיא מביאה עימה. אהבה רומנטית היא התנאי היחיד להתעניינות שלי באדם אחר מלבדי. גם סקס מעורר בי עניין, אך זהו עניין זמני, רדוף ודועך שמתאדה כלא היה אחרי אכזבה מדומיינת או שתיים.
אין לי פנאי לרדוף אחר סקס. אני מעדיפה כשסקס בא אליי. זה תורם לתחושת הערך העצמי ומשמר את הפאסיביות של האינטראקציות החברתיות שלי. מהבחינה הזו, מערכת יחסים רומנטית היא אידיאלית עבורי: הסקס תמיד זמין ותמיד טוב, ואני לא נדרשת לגלות עניין מזוייף בשותף שלי לאחר מכן.
בלילה הראשון שלנו יחד, ניכר היה שמ' הוא המאהב הטוב ביותר שהיה לי. כל הלילות הראשונים שקדמו לו היו רובם ככולם נסיונות הססניים לחבר שני אנשים יחדיו, לקשור אותם בלולאות כאב עד שהקשר הופך הדוק די הצורך ולומד להפיק עונג. בן הזוג הקודם שלי אמר ש"הפעם הראשונה יחד אף פעם לא טובה" ואולי היה די בכך ללמד על ההמשך.
מ' היה ועודו מאהב שונה מהמאהבים שקדמו לו. הוא רווי כוחות ומסור לעונג, קומוניקטיבי, דומיננטי ונאבק להצניע את החוזק שאצור בו. לפעמים הוא מטלטל אותי כבובת סמרטוטים האמונה על מאוויו. לפעמים הוא מבקש לבחון את חוסני וירכיי נענות לאתגר. לפעמים הוא קובר את עצמו באיבריי ומחלץ מתוכי זעקות שבר. לפעמים חולפות שעות רבות לפני שהוא מציע לי את כתפו למנוחה.
כתיבה טובה על סקס יכולה להיות משחררת כמעט כמו הדבר האמיתי. קצת מביך להודות שאחרי כל השנים הללו מול המסך הלבן, בטני עדיין נתקפת פרפרים כשאני מתחילה לכתוב מבלי לדעת היכן אסיים. אחר כך מתקיים משא ומתן ביני לביני, כמה אני מוכנה להתמסר ומה אני מקווה להשיג בתמורה לגילוי. לבסוף, אם אכן הגעתי לסוף, מתפשטת בקורקבני תחושת סיפוק והקלה.
אולי כתיבה מחזיקה במסתורין רב יותר מאשר סקס, שהרי בסקס אני תמיד גומרת.
מימס