על פי דקארט, אידיאת האינסוף ואידיאה טבועה מלידה הן היחידות שמצויות מחוץ לעצמי; יציאה מכלא הקוגיטו.
אני רוצה למצוץ זין. מתאווה למצוץ זין, לפתוח רוכסן ולהשתנק על המלקות.
ברקלי טוען שהפשטה היא בלתי אפשרית: אי אפשר להפריד את אידיאת ה"כחול" מאובייקט כחול.
אחר כך אני רוצה לרכון מעל ספסלי העץ, להזכיר היכן אתה נמצא.
להיות קיים זה לתפוש או להיתפש.
ואז אני רוצה להגיש את ישבני, אבדון קטן וחצוף שמכיר את יתרונותיו, ולצפות בנשמה שלך עוזבת את הגוף.
אידיאה שעלתה מהזיכרון תמיד תהיה חלשה מאידיאה שנכפתה עלינו מבחוץ.
יש שמכורים לחומרים ויש שמכורים לאנשים. אני רוצה להרטיב את קצה הסיגריה; חיים ומוות ביד הלשון.
מימס
היי מימס,
אני לא חושבת שהדרך לצאת מהבדידות של הקוגיטו היא לציית/להפוך עצמך לגילום של פנטזיה גברית פורנוגרפית. לא רואה את הקשר בין האידאות של המתמטיקה והאלוהות לבין הקרקס הפטריארכלי הזה.
ע"פ שפינוזה זהו גם בדיוק השיעבוד…
אני קוראת אותך הרבה ותמיד צורמת לי הגישה הזאת, שנראית לי מגדירה מאוד את גישתך לחיים. למשל כשאת כותבת על בורדל התודעה, או על כך שאם היית זונה היית עושה יותר כסף.. את עושה גלוריפיקציה לזנות שלא קשורה למציאות. (זאת ביקורת אחרת, אבל היא קשורה לאותה גישה בעייני.)
מקווה שלא תקבלי את התגובה הזאת כנסיון ללגלג עלייך או לזלזל בביטוי מיני משוחרר, יש טקסטים מיניים שלך שאני מאוד אוהבת והם מאוד מרגשים ויפים. אבל הרבה פעמים אני פשוט מרגישה שאת נורא הפנמת ערכים מסוימים, ולמרות שמפעם לפעם את כן מעלה טקסטים פמיניסטיים שעולה מהם שאת כן מודעת באיזשהו מקום לכוחות הפועלים עלייך, עדיין כאילו כל תפישתך את עצמך מושתתת על איך שגברים תופשים אותך.
אולי אגדיל אפילו להגיד שנדמה לי שהשחרור מכך אולי יוציא אותך מתחושת הכלא, שכן בעיני הוא לא קרטזיאני, אלא שפינוזי…
שיהיה חג נפלא
התגובה הזו מוצאת חן בעיני.
אני חיה את הניגוד, וצריך להוסיף, בשלווה יחסית. היכולת לדלג בין מצבי כניעה ושליטה הופכת את החיים להרבה יותר מעניינים. נסי לראות אותי כ-Back seat driver. אני רוצה את כל השליטה, מבלי להיות זו שיושבת מאחורי ההגה.