אתה זר. אתה מטאטא.
לא אסלח ולא אשכח אך סבורני שאתגבר, שאני מתגברת, שהחלומות מתרחקים זה מזה ושהמילה "מחילה" עוד לא יכולה להיכנס ברווח שביניהם.
השד מבטא משהו כל כך עמוק בנפש שלי עד שהוא נכנס לחלום, רודה בהתקדמות שלי, מצליף בעקביי כשאני סוברת שנתן לי מנוח. בחלומות הוא אינו טוב או רע וזה מעודד, כי החלומות לעולם אינם משקרים.
העיניים שפעם אהבתי כל כך, שבערו בעזות, שראו את העולם עגול וכבד, שהבטיחו לפגוש אותי באינסוף, העיניים הללו נדמות לי עכשיו מרוקנות מטוב ומתום, מהולות באדישות, ב-indifference, כמו שקעו עם השמש ולא זרחו עוד.
אכזבתי מן השד ממרקת, אך במקום לחשוף רהיט מפואר היא מגלה עץ שחורר בחרקים ונוקר בציפורים ונאכל בהבטחות. רהיט חולה ועזוב שמסר את חייו לאיזו תכלית משונה; עץ עקור שהניח לעכבישות טוות להשתלט.
גלגול של פחדים
הלילה חלמתי שתיקן גדול נכנס לביתי וטיפס על קירות הסלון. ביקשתי לחסל את הפולש, אלא שאז הפך התיקן לשרקן, שהזכיר מאוד את השרקן שלי. אחזתי בו וניסיתי להטביעו בשירותים, מודעת לאשמה העולה בי בעקבות מעשה הרצח המחריד. לבסוף סובבתי את צווארו וכל גופו התקשה באחת. השרקן הפך לפסל מקושט, בדמות שימפנזה, כחול כמו עורו של וישנו.
מימס