קלרה מסיטה את שערותיה מעיניה, נזהרת לא להשתמש בידיה שמדיפות ריח עז של חומץ לבן.
תומס נכנס אל המטבח, מוצא את מקומו מעברה השני של דלת המקרר הפתוחה. הוא בוחן את מאמציה של קלרה ותוהה "למה אומרים שצריך לנקות מקרר חדש עם חומץ?"
קלרה חדלה לרגע מניגוב מדפיו של המקרר ועונה בנועם: "חומץ מחטא, אבל הוא לא רעיל כמו אקונומיקה. אפשר להשתמש בו לניקוי אקווריומים, למשל."
"אה", תומס ממשיך בהרהוריו הקטנים ומבטו הופך בטוח, "זו כנראה הסיבה שרופא השיניים שלי אמר לי לנקות את התותבות בחומץ".
קלרה מהנהנת במבט מאשר, משועמם כמעט. היא פונה להמשיך במטלתה. בעודה מרטיבה חלקים נוספים של המטלית בחומץ, היא תוהה איך מעולם לא הבחינה באי אלו שיניים תותבות. מעולם לא דימתה עצמה לבחורה שתמצא עם גבר בעל שיניים תותבות. היתה בכך פליאה.
בעצם, היה זה צפוי נוכח מספר הסיגריות שתומס עישן, גם בשנתו. היה מתעורר בשתיים לפנות בוקר ושוב בארבע, ומעשן כמו מתוך שינה: שקט ושלו כמו תינוק, רק ריח העשן מסגיר את הפעולות האוטומטיות.