Snow

גנבתי לך חולצה. זאת שאתה הכי אוהב.

אתה אוהב אותה לאירועים, ולארוחות שמתחילות מאוחר בלילה, ולשמחות שמשלשלות מזומנים. היא גורמת לך להרגיש בטוח וסקסי ומנקר עיניים, בטעם טוב. גבר שאפשר להישען עליו. בד הפשתן לא מתאמץ, הכפתורים מחוספסים, שתי לולאות תופסות בקיפולי השרוולים. הלובן מדגיש את השיזוף שלך בכל עונה. על פי התווית, לבטח עלתה יותר ממאה שקלים, אולי מאה עשרים, אולי מאה חמישים, שנים רחוקות כאלה שכבר לא נחיה. יכולת להרשות את זה לעצמך.

אז לבשתי אותה. נדמה לי ששוליה כיסו את ישבני. הזעתי קצת. חשבתי שיהיה מטופש להשיב אותה לארון עם ריח מתקתק של דאודורנט נשים, אז גלגלתי אותה וקברתי בין בגדיי.

ידעתי שלא תשים לב מיד, אלא רק בארבעים הדקות לפני אירוע חשוב. אולי שלושים דקות, אולי עשרים. אני לא יודעת כמה זמן לוקח לך להתארגן כשאתה לא מחכה לי שאסיים. ידעתי שתתבלבל, תתבאס, תתפשר על חולצה אחרת שבתורה תצריך החלפת מכנסיים שבתורם יצריכו החלפת נעליים שבתורם יצריכו החלפת מצב הרוח. אולי אני משליכה. אולי זו רק חולצה, ומה שצריך זו אהבה.

בערב, כשכאבי הגדילה נזלו מכל הנקבוביות בפניי, סיפרתי לך שגנבתי ממך.

יכולתי להתחמק, לרקוד ואלס עם החולצה המכופתרת ולהשליך את שתינו על להבה גלויה, אך לא רציתי להסתיר ממך את העבירה. רציתי שתדע שפלשתי, שלא התייעצתי, שגנבתי, ודווקא את החולצה שאתה הכי אוהב, ואני לא מחזירה כי עכשיו אני צריכה אותה יותר ממך.

אם אתה צריך, אתה יכול לגנוב ממני משהו בחזרה. יש לי שתי כליות ועשרים אצבעות ושד שמאל קצת גדול משד ימין, אז לא אכפת לי לאזן. האישיות שלי מחורבנת, אבל הלב טוב. יש בי אנוכיות, אבל לא נבזיות. גנרטור הפחדים עובד ללא לאות. זה לא מה שאתה צריך. אני יודעת שזה לא מה שאתה צריך.

"טוב שיש לך משהו שלי", חייכת ברכות. השלמת עם הפשע שביצעתי נגדך. זה נדיב.

עכשיו אנו יחד. אשמור עליה והיא תשמור עליי, ואם בלילה תיפלט לה איוושת בכי קטנה, אכניס יד אחת לשרוול ואחבק את עצמי, כמו סלבה.

אחבק את עצמי כמו סלבה.

SLAVA1

מימס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *